יום חמישי, 21 ביולי 2016

איך ירדתי 11 קילו?


איך ירדתי 11 קילו ?


ירדתי 11 קילו, וזה לקח לי 4 חודשים.
עשיתי זאת בעזרת שומרי משקל וזה באמת עובד !!!

הייתי מאוד סקפטית לפני שנרשמתי, ״כי מה כבר הם יכולים לחדש לי, אני יודעת מה לעשות, כמו שכולם אומרים...קצת תסתמי את הפה ותרדי במשקל״.

אז זהו, שלא בדיוק...

ל״שומרי משקל״ יש פטנט, והם קוראים לו ״הנקודה״, התהליך לא פשוט, ובשלושה השבועות הראשונים אפילו קשה. אבל ברגע שהגוף מתרגל, זה הופך להיות חלק מהחיים, והבחירות שלי משתנות.

מה שאני הכי אוהבת בשיטה הזו, שאין איסורים, אפשר לאכול הכל גם פחמימות וסוכרים, יורדים לאט, אבל בטוח.

המנחה של הקבוצה שלי איריס ביאל יחיאלי תמיד אומרת לנו, ״אל תשכחו את הדרך וגם כשמחמיאים לכם שרזיתם, תמיד לענות: תודה אני עובד/ת על זה קשה״

בכל תהליך הרזייה יש איזשהו יעד, כמו... להצליח להכנס לג׳ינס אהוב. אצלי זה זה היה ה״סארי״ שנתפר למידותי, לפני 6 שנים במתפרה הודית כשגרתי בסינגפור. 

הסיגנון שלי מאוד תאטראלי, זו לא פעם ראשונה שאני מציינת את זה, ואתם בטוח רואים זאת בכל העבודות שלי כאן בבלוג. אז ברור שבחרתי להציג את ההישג הזה בתמונות קונספט.

אם אתם רוצים להיזכר איך נראתי קודם, אתם יכולים להכנס לפוסטים:

שלכם תמיד :-)
לולו









יום רביעי, 13 ביולי 2016

קול מהעבר


קול מהעבר



לפני מספר חודשים פנתה אלי איריס הרץ, בהודעה פרטית בפייסבוק, שהיא מעוניינת בצילומים כשהיא מגיעה לארץ בקיץ לחופשת מולדת.

את איריס אני מכירה מתקופת הרילוקיישן שלי, כששתינו גרנו בסינגפור.

עברו 4 שנים מאז שניפגשנו (אנחנו חזרנו לארץ :-)), וכשאיריס הגיעה אלי ניראה שהזמן לא עבר, קישקשנו מלא. איריס הייתה ונישארה יפייפיה.

היום איריס גרה בבנקוק עם המשפחה שלה, היא עוסקת מעל 12 שנים בפסיכותרפיה קלינית, מומחית להפרעות אכילה, פוגשת ילדים מתבגרים ומבוגרים מקשת רחבה של תרבויות, בדרום מזרח אסיה.

איריס בעלת קלינקה פרטית בבנקוק, תאילנד.





כל אישה שמגיעה אלי לצילומים, מקבלת במתנה סט צילומים אחד שהיא לא חשבה עליו, אני קוראת לזה פנטזייה, סט הפנזייה לאיריס היה צילומים בסגנון שנות 1940 










לאיריס יש אורח חיים ספורטיבי והיה חשוב לה לשלב זאת בצילומים





שלכם תמיד
לולו

יום שלישי, 17 במאי 2016

לצלם את הנשמה


לצלם את הנשמה


אלו מכם שכבר קוראים את הבלוג שלי, אתם יודעים מה קורה ביום צילומים איתי, ולקוראים החדשים שלי הייתי רוצה לספר, שזו חוויה מאוד שונה ויחודית.

המון פעמים אנו רואים את עצמנו בתמונות, ומאוד לא אוהבים את מה שיצא, וזה מוריד לנו את הביטחון. אני רוצה לגלות לכם משהו... התמונות הלא מחמיאות, הן לא איך שאנחנו נראים באמת. הן בטח צולמו לא נכון, ומזויות לא מחמיאות. 
כשמצטלמים ההבעה היא הכי חשובה, ביום יום שלנו יש לנו הבעה טבעית, קשה לנו לתפוס אותה בתמונה, כי ברוב הפעמים כשמכוונים אלינו מצלמה, אנחנו קופאים, והתוצאה היא מתאמצת מדי ולא טבעית. מאחר ואני פותחת סשן צילומים קודם כל עם איפור נכון, סידור שיער, ובגדים מחמיאים, הצילומים מתחילים ממקום אחר. כי כשאנחנו מרגישות טוב עם עצמנו, זה משתקף בפנים, והחוויה הופכת לנעימה ומשאירה את הלקוחות הנהדרות שלי המון זמן, עם תחושה של התרוממות רוח.

"ואוו זו באמת אני? כנראה שאני יותר יפה ממה שחשבתי".

בלי לשים לב, המצולמות שלי מקלפות את כל המסכות בתהליך, ומתגלה אישה רכה, יפה ונעימה, שנמצאת בכל אחת מאיתנו.

דגנית אור שמככבת כאן בבלוג, היא נומרולוגית ויועצת לדרך חיים בגישה חיובית. בשיחת טלפון הראשונה שלנו, היא אמרה שבחרה בי, כי אני מצלמת את הנשמה של האנשים.

דגנית היא אישה מיוחדת עם נתינה אין סופית, היא עוזרת לאנשים לצאת ממשברים אישיים וזוגיים, ומאירה להם את הדרך.

שלכם תמיד
לולו :-)

































יום ראשון, 20 במרץ 2016

צילומי תדמית? או שער במגזין?





צילומי תדמית? או שער במגזין?



והפעם בבלוג גילי אלפי מעצבת פנים מוכשרת עם ותק של 20 שנה והבעלים של  INVIEW . 

לא הכרתי את גילי לפני הצילומים, אפילו לא ידעתי איך היא נראית, כשהיא הגיעה אלי גיליתי אישה מרתקת, יכולתי להמשיך לדבר איתה שעות. יש בה המון נשיות ורכות ומצד שני היא מאוד אסרטיבית, שילוב מנצח ללא ספק. אלו בדיוק התכונות שאני מחפשת בבעל מקצוע שאני מעוניינת בשרותיו.

גילי נולדה עם שפה שסועה ועברה מספר ניתוחים כדי לתקן. היא מדברת על זה בפתיחות, היא אף פעם לא הרגישה פחות מאחרים להיפך תמיד היה לה המון ביטחון, היא סיפרה לי שכילדה היא הייתה מלכת הכיתה וכל הבנים רצו להיות חברים שלה.

גילי אישה יפה ללא ספק, במהלך הצילומים נתתי לה להציץ במצלמה שלי כדי שהיא תהנה גם ממה שאני רואה, התגובה שלה הייתה "ואוו ממש כמו שער ללאישה", והאמת היא למה לא... לא חייבים להצטלם לשער של מגזין נחשב כדי לקבל כזו תוצאה.

עד הפעם הבאה :-)
שלכם תמיד
לולו